עבודת ההצבה מחברת בין סדרת קולאז'ים של רהיטים שעליהם מונחים אוביקטים אמורפיים מנייר, לבין פסל רצפה העשוי ממבני עץ חלולים ואוביקטים פיזיים. הפסל ממשיך את המחשבה של הקולאז'ים התלויים על הקיר ולהפך.
העבודה מורכבת משאריות של עבודות קודמות שהוצגו בתערוכות שונות,ומעלה את הרעיון שפעולת ההרכבה והפירוק של מעשה הקולאז' היא אינסופית ואוחזת בתוכה מיתוסים שכבר סופרו בעבר באופנים שונים וממשיכים להדהד בעולם בסדר חדש.
