אני מגדלת עצי בונסאי. האפשרות לדמות את הנוף הגדול באמצעות תמצית רוחנית, ולייצג דרכה מחוזות נפשיים, הובילה אותי ליצור סדרת עבודות ענפה המתייחסת לסביבות מוקטנות:איקבנות, טרריומים ועצי בונסאי.
הבונסאי הוא עץ שנשאר ננסי בשל צמצום תנאי מחייה ובאמצעות טיפול מסור וגיזום הוא מדגים את הפוטנציאל שלו. הפכתי אותו ואת הסביבה שלו למרחב בו מתקיימת אינטרקציה, עולמות מתהפכים ומשתקפים , אדמה ושמיים מחליפים תפקידים.
"….בעבודות חוזרת הכפלה של ייצוגי בונסאי והצגתם כתמונת רורשאך. העץ המתפתל ומתפצל לתוך עצמו מושכב על צידו במנח אופקי ומוכפל בתמונת ראי. כך מתקבל לא רק עץ ממוזער ונייד, המגלם יחס סינקדוכי לטבע, אלא גם ביטול הציר האורכי, שיש לו שורשים וצמרת. האואזיס היביל, המסמל את עונות השנה, את חלוף הזמן ואת הנופים העצומים, הופך לדמות נשית שוכבת, חור פעור במרכזה, לא רק כואגינה, אלא גם כעין עיוורת,המיועדת למבטו של הצופה ולהשלכותיו עליה, ממש כמו במבחו הכתמים הידוע".
גליה יהב מתוך המאמר "נוף במגש", שפורסם בספר האמנית-"מול השמש".
