"…..המסע של איילת השחר כהן עובר דרך שני עידנים. היא מרכיבה תפטיר תת קרקעי בין חבלי אדמה, בין שתי נשים. היסטוריה של מלחמות וחיים אחריהן, ממכרה של גופרית בצד אחד של העולם למכרה פחם בחלק אחר, דרך צינורות בטון מעשה ידי אדם, תחת אדמה חשוכה וצמחייה תת קרקעית, זורם בעורקי הבטון רצון עז להביא בהירות וצלילות אל תוך החשכה….
"……התערוכה כולה עוטפת את "ספר עשבים". לידתו באמונה עמוקה, קמאית, באדמה ובתנועתה, ביכולת שלה להוציא מתוכה חומרי חיים, גם אם אינם נראים כרגע בעזרת העיניים אלא רק באמצעות הלב, בגיוס הראייה בחושך התת קרקעי -לאיתור מקורות של אור, מותכים לתוך סלעים עתיקים. אסופים לתוכו , הנחיות פעולה לחיים, ידע מעולם קדום, לא מודע, מוגן תחת אדמה, ממתין ליום בו חיים יוכלו להתעורר שוב, והחום הפנימי של הגופרית, א/ש הטבע, תופעל כשהטבע נמוג אל תוך קרות שקטה, קשה להזכר האם אי פעם היה משהו אחר. בעולם מאובן ונטוש היא מבקשת לזרוע בתחתית הבאר העמוקה מאד, את האפשרות לתיקון, לריפוי, זכרון של עידנים שלמים מקופלים לתוך זרע אחד".
אוצרת: סופי ברזון מקאיי | צילומי הצבה: דניאל חנוך
